<h1>תשובות ופסקים לר"י הזקן סימן קמ"ג</h1>
<h2>דף קו:</h2>
דין חטטים, בזמן שהן לחין אין חוצצים, ויבשין שאין יכול לגלע להוציא דם חוצצין. ורגילות הוא שכל גלד לח נימוח בחמין. ועל של גרדנות צריך להחמיר להסירן מפני שהן יבשין מבחוץ. וכל דבר שבגוף כגון אבר המדולדל ויתרת, בטלים הם לגוף. השיב רבי, אחי ר' יצחק, שלומו יגדל, הזקקתני חתימות הנדיב ר' יצחק להשיב, על דבר חטטין שקורין טיינא, איך תטבול האשה [עם חטטין] שבראשה. אי(ן) חושבין כריבדא דכוסילתא לגוררם או לא. ואם חוצץ לא תטבול האשה שיש יבלת בעיניה. אמנם בהלכות נדה כתבו רבותינו תלמידי רש"י משמו, הכתובים במחזור שסידר הר"ר שמחה מוטרי צריכה אשה שתסיר כל גלד מכה וחטטיה וחבורה, שלא יחצוץ על בשרה. וכן נוהגות הנשים שבינותינו שבחפיפה שביום טבילה מסירות כל גלד מכה וחבורה וחטטיה מעליהן, ואחר כך אין חוששת שמא [בין] חפיפתה לטבילתה הגליד גלד קשה הראוי לחוץ. כדאשכחן [נדה ס"ז ע"א] בריבדא דכוסילתא דעד ג' יומי לא חייץ. ומחטטין של גרדנות שאתה שואל, שאלתי לנשים מה נוהגת. וענו לי שלא ראוהו יהודית שצריכה לכך. ואינן יודעות שום מנהג ואין בזה לאסור כשאר חטטין, ואין בידי להתיר. [ומיבלת] שאתה מקשה וכי אם עלתה יבלת בעיניה לא תטבול לעולם. אינו קשה, שבכל מקום שהיתה בגוף וכן תבלול בעין אין חוצצין, כי בטילים הם לגוף. וכן תבלולין של בשר וכיוצא בהן, ויתרת אפילו עומדת לחתך, ואיברי בשר המדולדלין באדם שנינו [תוספתא מקואות פ"ו ה"ה] שאין חוצצין [ואפי' עומדין ליחתך]. וכן שנינו [שם] גבי צפורן שפירשה רובה שאינה חוצצת. כי כל הדברים האלה שהזכרתי הם מעיקר הגוף יותר מגלד. ומהם גלד של מכה מחלק במשנה במסכת מקואות [פ"ט מ"ב] בין גלד שעל המכה לגלד שחוץ למכה, שהנה הגלד שעל המכה כל זמן [שלא] נתיבשה כל כך שדרך בני אדם להסירו, שאם הם מסירים אותו יהיה במקומו חבורה ודם יוצא מוגלא והיה מזיק. או מצטער, שאז לא היה חוצץ. שלא חשיב מקפיד כיון שלא היה ראוי להסירו מעולם כל זמן שהוא כמו שהוא עכשיו. ואפילו אם ייקרא מקפיד חשיב מעיקר גוף, כיון שאין דרך להסירו בעוד שהוא כל כך [רך] מפני הצער. ועל סברא זו אני סומך לענין חציצה לנטילת ידים לחולין שהעלה הגלד. אבל לענין איסור נדות אע"פ [כן] לא מלאני לבי להקל. כי מי פרץ גדר של חכמים וינקה. ומנהג אבות ודברי רש"י אין לעקור ולהקל בלא ראייה ברורה. ורש"י [לא] חילק בין (גדר) [גלד] גרדנות לשאר גלד, אע"פ שאותו של גרדנות יותר [בטל] לגוף, לפי שהוא מחובר (שמא) [שמה] יותר וגם עמד לזמן ארוך. אע"פ שבחציצה זו אינו יכול להיות איסור דאורייתא, לפי שהוא המיעוט המקפיד לא [אתיר] גם איני אוסר אם תמצא סמך טוב להתיר, חס ושלום אין לה תקנה להתיר לטבול אם נאסר, תודיעני הענין היאך הוא ונתיישב בדברי למצוא לה תקנה. מ"כ ושלום יצחק ב"ר שמואל.
